<h1>הבתים — שערי ברכות שער עשירי</h1>
<h2>דף צד.</h2>
אין האורחין רשאין לתת ממה שלפניהם כלום לא לבנו ולא לעבדו ולא לשלוחו של בעל הבית אלא אם כן נטל רשות מבעל הבית, כדי שלא יתבייש בעל הבית אם אין לו אלא מה שהניח לפניהם, ומעשה באחד שזמן אורחים בשני בצורת והיו לו שלשה ביצים ונתן לפניהם, בא בנו של בעל הבית ועמד בפניהם, בא אחד ונתן לו חלקו וכן כלם, כיון שראה שלשה ביצים ביד בנו חבטו בקרקע ומת, כיון שראתה אמו שמת בנה עלתה לגג ונפלה ומתה, אף הוא עלה לגג ונפל ומת, על דבר זה נהרגו שלש נפשות. וכן לא ישגר אדם לחברו חבית של יין ושמן צף על פיה, ומעשה באחד ששגר חבית יין לחברו ושמן צף על פיה והלך וזמן עליה אורחים ונכנס ומצא שהיא יין וחנק את עצמו. כתב הר"ם וכן כל כיוצא בזה בדברים המביאין בעל סעודה לידי בושה אסורין.
<h2>דף קז:</h2>
לא יתן אדם פרוסה לשמש אלא אם כן נטל ידיו, והשמש מברך על [כל] כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה. בד"א בשמש חשוב ודעתו של בעל הבית [ל]יתן לו ממה שאוכל אבל אם אינו חשוב הרי הוא כנמלך ומברך על כל פרוסה ופרוסה. יש מי שבאר מה שאמרו אינו מברך על כל פרוסה ופרוסה בשלא נתארח לשם אדם חשוב ודעת השמש שיתנו לו ממה שאוכלין, אבל אם יש שם אורח חשוב מברך השמש על כל פרוסה ופרוסה.
